דמי מפתח - יומן קריאה 

סיפורו של איתן שיפמן, רווק ביישן בשנות השלושים לחייו, ספרן מסור לעבודתו, השומר על אורח חייו הצנוע והנחבא בתוך תל אביב ההומה והאופנתית. הוריו עומדים יום בהיר אחד בפני פינוי מהדירה בה הם חיים בדמי מפתח, דבר שיותיר אותם מחוסרי כל. באופן לא צפוי נופל לידיו של איתן אוצר מיוחד אשר יכול להפוך את הגורל על פיו ולטלטל את ספינת החיים של משפחת שיפמן. הוא יוצא למסע בעקבות האוצר, מתל אביב אל ניו יורק ומשם הלאה. מסע גילוי האוצר הופך להיות מסע לגילוי עצמי. איתן למד על יכולותיו המתוחכמות והמתחכמות דרך המשימות אותן הוא לוקח על עצמו במסע. ויותר מכך הוא מגלה על עצמו גבולות ויכולות של גילויי קירבה ואהבה, חיבה ומגע.

שפת החולין המריצה אותי לסיים כבר את הקריאה בכדי לדעת כיצד העלילה מתפתחת ומה הסוף שלה מבלי לעצור וליהנות מן הכתיבה. בדרך כלל אני שואבת הנאה רבה בעת הקריאה מעושר השפה, אבל כאן חסרו לי ביטויים וצירופי המילים המביאים עימם עונג מופלא של גילוי שפה ייחודית לסופר. זו הסיבה שמהר מאוד השתעממתי מן הקריאה עצמה וביקשתי למהר ולקרוא בכדי לחשוף את העלילה ולהשביע את סקרנותי.
סובול יוצר דמויות אמינות ושלמות, אם כי יש בהן מידת סטריאוטיפיות. העלילה הנרקמת מסקרנת, למרות שחלקים ממנה אינם מציאותיים. אך השפה הפשוטה של הספר, כמעט מדוברת, הופכת את הסטריאוטיפיות וחוסר אמינות הסיפור למותרת, משום שהיא יוצרת תחושה של מעשיה המסופרת על ידי חבר או מכר על ספת הקורא בסלון ביתו. וכמו כל מעשיה ברור לשומע כי יש בה גוזמה.

בקלות רבה יכול הספר הזה לשמש כתסריט לסרט קליל. ואולי נכון יהיה לתייג אותו כספרות נוער. מיד עם הסיום העברתי אותו לביתי התיכוניסטית שנהנתה מאוד מן הספר.